הורים יקרים!
לכבוד השנה החדשה, לכבוד שימון (פרס),
וכסיכום לשנה העמוסה שהיתה,
תרשו לי מסר קצר של אופטימיות.
בעבודתי אני פוגש את הרגעים הכואבים של החיים,
וזה ענין מאד אופטימי.
למה?
כי יותר ויותר אנשים לא מוכנים
להשלים עם הכאב, עם הבלבול והקושי
ופונים לקבל עזרה.
כי הורים רואים את הקושי של ילדיהם,
לא מחכים יותר מדי ובאים
לעשות סדר ביחסים, בלימודים, בַָּקשר.
ובעיקר:
כי כשמטפלים כמו שצריך מגיעים לתוצאות טובות.
בשנה האחרונה ראיתי בקליניקה
ילדים שקשה להם עם החברים,
נערות שקשה להם עם הלימודים,
הרבה ילדים שהחרדה משבשת להם את מהלך החיים הרגיל;
ראיתי משפחות שבהן המתח של המבוגרים
מכריע את הילדים.
ראיתי ילדים נפגעי בית ספר,
ילדים שחרדות רפואיות במשפחה יושבות עליהם.
שאלות זהות של מתבגרים,
ספקות לגבי נטיה מינית,
חוסר התאמה בין הבית לבין בית הספר.
אז למה אופטימי?
כי צרות היו מאז ומתמיד,
אבל היום היכולת לעזור הולכת וגדלה.
כשההורים מבינים טוב יותר את
הצרכים הטבעיים של הילדים –
גם ההורים וגם הילדים נרגעים.
ראיית הלימודים דרך עיני הילדים
מאפשרת למבוגרים לתקשר אתם
בצורה שפויה, מכבדת ומקדמת.
טיפול בטראומות שנגרמות בחברה,
ברפואה, במשפחה ובבית הספר
מצילה ילדים ומשפחות.
למידת טכניקות הרגעה, טכניקות למידה,
תקשורת במשפחה, טיפול בהורות –
מחזירים אנשים לחייהם
במצב הרבה יותר טוב
בתהליכים קצרים יחסית. תענוג.
אז לסיכום:
אני אופטימי. כשעושים – מתקדמים.
מי שלוקח אחריות ונוקט יוזמה – עולמו משתפר.
מי שמתמקד – פותר קשיים.
ובינתיים – תעיפו עין על הגורים שלכם.
שנה טובה!!!
שלכם,
עמוס.
