היום, ילדים, נספר סיפור על מעבד גדול ומעבד קטן.
האח הגדול, המבוגר, הוא המנוסה יותר.
הקטן, הצעיר יותר, הוא גולמני, חסר ניסיון – אבל שווִיצר.

מה זה מעבד? זהו חלק מהמוח שלנו, כמו מחשב,
שיודע לעבד מידע ולהפוך אותו להבנה ולעשייה.

זהו, ילדים, סיפור אמיתי לגמרי.
למעבד הזקן קוראים "אינטואיציה" או "אינטליגנציה רגשית".
הוא מעולה בתבונת החיים, בהבנה כוללנית ומהירה.
לצעיר קוראים "מודע" או "שכל"
והוא לא רע בכלל בחשיבה סדרתית, לוגית, פשוטה ומדויקת.

האח הקטן מנפח נוצותיו,
מתהדר בהשכלה שלו, מדבר במלים גבוהות.
הוא מתנשא על הותיק, מרגיש אינטליגנטי,
אבל בזמן לחץ – הקטן מתאבן, משתתק, מתחבא;
זה הזמן להניח לותיקים לעבוד.

שני המעבדים יושבים לנו בתוך הראש.
הצעיר יושב מקדימה בצד שמאל,
והותיק יושב מאחורה בצד ימין.

הצעיר הולך לבית הספר.
המורות ממש אוהבות אותו:
הוא יודע חשבון וספרות, מדבר יפה ובנימוס,
מתנסח נהדר.

גם ההורים אוהבים אותו:
כיף להם לדבר אתו,
הוא גורם להם להרגיש חכמים ומוצלחים.

אבל האמת היא שהצעיר יכול להתעסק
רק עם מעט נתונים בבת אחת.
אם יש לו הרבה נתונים – הוא מייד מתבלבל.

הותיק, לעומת זאת, מהיר יותר.
הוא סורק מיליוני נתונים ומחשב חישובים
ושוקל שיקולים בשניה ומוציא תוצאה.
הוא אחראי על ההרגשה שלנו, על הביטחון שלנו.

כשהותיק פותר את הבעיה ומכריז עליה,
מתעורר הצעיר ומתחיל להתפלסף:
"כן, אבל…". הוא הסקפטי, הוא ועדת הביקורת.

בגלל זה הרבה פעמים אני לא מאמין לו.
יש לי הרגשה שהוא מספר לי אגדות
שהוא חושב שאני רוצה לשמוע.
בגלל זה אני מעדיף הרבה פעמים להקשיב לוותיק.

איך אצלכם? מי שולט ומי מקופח אצלכם?
תבדקו..

במערכת החינוך, כפי שאמרנו,
האח הגדול מקופח.
המערכת לא מבינה אותו,
לא סומכת עליו,
לא מבינה מה הוא אומר ולמה.
היא לא יודעת איך לטפח אותו.

את מי אני מעדיף?
אני רוצה, כמובן, שיתוף פעולה של שניהם.

אבל כרגע צריך אפליה מתקנת.
צריך לסמוך יותר על הותיק,
לגדל אותו, לטפח אותו,
לאפשר לו לצבור ניסיון בהדרכת הצעיר.

אז מה זה אומר לנו בתור הורים?
זה אומר שאני מכוון שאלות כמו
"מה קופץ לך לראש"?,
"מה הד

תראו: המעבד הקטן, הלוגי, מסוגל לעבוד טוב
רק אם הגדול שומר עליו.

זה אומר שאני משתף פעולה עם כל מה
שנותן לו ביטחון בלמידה,
ומקשיב טוב וסומך על כל התראה
שמספרת על חשש והירתעות מלמידה.

אז בינתיים  –
תבדקו מה הילדים שלכם אומרים על זה.