סבתא שלי, חנה וייסמן, בוגרת גאה של המחזורים הראשונים
של בית הספר לאחיות על הר הצופים בשנות העשרים,
היתה המייסדת של שירות אחיות בתי הספר
בעירית תל אביב בזמן המנדט.
טשרניחובסקי, הרופא והמשורר, עבד אצלה.
המשימה שלקחו על עצמן אחיות בתי הספר היתה גדולה וחשובה.
הן נלחמו באויבים כמו גרענת ודיזנטריה, זיהומים והזנחה.
האחיות ייצגו מגמות של קידמה, יעילות ושיטתיות,
ונלחמו על מקומו של הילד במשפחה.
על בדיקת עיניים, על תנאי מחיה ולימודים,
על זכותו של הילד לתנאים הולמים ולתשומת לב.
בעולם של הישרדות פיסית, של תנאים דלים
ושל מעבר מקטסטרופות לבנית מדינה בציפורניים,
הן הביאו את הרעיון המהפכני של רפואה מונעת.
את הרעיון שאפשר לזהות בעיות
לפני שהן גורמות נזק בל יימחה, ולטפל בהן.
כפי שיגיד לכם כל מבין אמיתי ברפואה,
"גרם מניעה" עדיף על "קילו טיפול".
מכל היבט שהוא עדיף לקדם את הבריאות
ולהפעיל את היכולת הרפואית מוקדם ככל האפשר.
אם כך – לאן נעלמו אחיות בתי הספר?
התשובה שלי:
הן נעלמו פשוט כי הן הצליחו.
הן הצליחו בכך שילדים קצרי ראיה
לא הולכים לבית הספר
בלי שמישהו יודע שהם קצרי ראיה;
בכך שכל הילדים יודעים לרחוץ ידיים לפני האוכל,
כולם מחוסנים, לטוב ולרע, ובעיקר –
בכך שכל ההורים יודעים לצטט עקומות צמיחה,
מדדי BMI, מחקרים בעד ונגד חיסונים,
וטסים עם הילד לרופא כשהוא רק חושב על התעטשות.
ומה יקרה אם לא תהיינה אחיות בבתי הספר?
מישהו אחר ידאג לצורך הזה.
מערכת הבריאות הישראלית, על כל חולייה,
היא מערכת גדולה מאד, חזקה, מבוססת, מאורגנת ואחראית.
אז מהי משימת הדור שלנו?
משימת הדור שלנו היא להגיע למצב דומה
עם המצב הרגשי של הילדים.
בגדול: לתפוס את הצרות כשהן עוד קטנות.
כמו שנכון להתחיל את החיים
עם חיסכון ולא עם גירעון,
וכמו שכדאי לבנות נכון את הגוף
במקום לנסות לתקן אח"כ,
בניה רגשית נכונה בשלש, בחמש,
עשר השנים הראשונות
שמה את החיים על המסלול הנכון.
למה לתפוס את הצרות כשהן עוד קטנות?
- כי הן לא נפתרות מעצמן.
- כי הן גדלות אחר כך, והפתרונות נהיים קשים, יקרים וכואבים יותר.
ומה עושים אתן כשתופסים אותן?
- חייבים להבין מה קורה ומאיפה הגיעו,
- בונים תוכנית ומטפלים.
את תפקיד הזה ממלאים השירות הפסיכולוגי בבתי הספר ובגנים,
ועמיתיו שמתמחים בהתפתחות הגיל הרך,
ואלו שעוסקים בבריאות המשפחה ודיוק ההורות,
בשירות הציבורי ובשירות הפרטי.
הם מאתרים ומטפלים בלקויות למידה,
הפרעות קשב, מצוקות משפחתיות, מצוקות חברתיות,
מצוקות רגשיות, טראומות גדולות וקטנות,
טראומות בריאותיות ורפואיות,
מצוקות מתגלגלות שמתחילות מדבר אחד
והופכות למערבולת חסרת מוצא
על ידי מעגל משוב מרושע.
מאד מאד חשוב בימינו לאתר מצוקות רב דוריות:
מצוקות שעוברות מדור לדור, שוב ושוב.
אז בקיצור, סבתא – הסיכום:
פעם בעיות בריאות היו פאדיחה, היום לא.
המשימה של הדור שלנו היא להגיע למצב דומה ביחס למצוקות הרגשיות, הנפשיות.
לדעת שאיתותים של הילדים לגבי מצוקה רגשית נקלטים ומקבלים התייחסות,
במקום להכריח את הילד להעצים את הסימפטומים
או להתייאש ולחיות לבד עם מצוקתו.
ומה לגבי הבריאות הפיסית?
לא שכחנו את הבריאות הפיסית,
אבל היום אנחנו מבינים שבמידה רבה מאד
הבריאות הנפשית קובעת את הבריאות הפיסית.
יש הרבה פרדיגמות שמראות איך זה קורה.
זה לא המנדט שלי ללמד אותן,
אבל הן מתרבות והולכות ומתבססות וצוברות עדויות.
בימים אלו הצרות הרפואיות העיקריות
שבהן אמורה להילחם אחות בית הספר הן צרות התנהגותיות:
השמנה, מיעוט תנועה, תזונה לקויה,
הזנחה רגשית – ולחץ:
אנחנו שעובדים בשדרות מכירים על בשרנו
את הנזקים הבריאותיים העצומים של אוכלוסיה בתנאי לחץ מתמשכים.
סיכום של הסיכום:
המאמץ לבנות את הדור הבא
בריא יותר מבחינה רגשית
הוא משימה חברתית עיקרית של החברה שלנו,
ובעיני: המשימה העיקרית של החברה שלנו.
ובינתיים – תרגיל מחשבה ביחד עם החמודים שלכם:
אחרי שנצליח: מה תהיה המשימה של הנכדים שלנו?
