1. כמה חשוב לכם להציל את הילדים שלכם לפני שיישרפו לגמרי?
כתבו מספר מאפס עד עשר, שימו אותו במקום בולט ושתפו מישהו קרוב.
2. הכפילו את המספר שיצא לכם ב-2.4. רשמו את התוצאה במקום בולט.
זהו מספר השעות השבועי שאתם צריכים להקדיש למשימה בחודשיים הקרובים.
אם מספר השעות נראה לכם מוגזם – חיזרו לסעיף מספר 1 ותקנו אותו.
כנראה זה פחות חשוב לכם.
3. אף אחד לא יציל את הילדים שלכם במקומכם.
אם מה שאתם עושים כרגע זה לחכות לישועה, תפסיקו.
הגורמים שיצרו את הקטסטרופה לא יכולים לרפא ממנה.
4. רוב הזמן אפשר לסמוך על האינטואיציה שלכם, הניסיון והתבונה שלכם.
אל תפחדו לעשות את מה שנראה לכם נכון.
5. חובה – לפחות ארוחה משפחתית משותפת אחת כל יום.
כל מי שיכול להגיע, בלי מסכים בכלל, בלי הסחות, עדיף אוכל מבושל,
עדיף שכולם שותפים בהכנה ובפירוק.
6. הקשר ביניכם לבין הילדים קדוש ואין לפגוע בו.
לא לטובת שיעורי בית, זומים, בדיקות, הטרלות מגורמים מוסדיים או כל אויב אחר.
7. כל מה שאתם כבר יודעים – נכון.
יציאה החוצה, פעילות גופנית, אוכל בריא, שיחה טובה, לקרוא ספרים ביחד. לכו על זה.
8. סעיף 6 + סעיף 7 = עובדים בשיתוף פעולה (עוברים לאקטיביות – בלי לחרב את הקשר).
המטרה היא הקואליציה, הפעילות היא האמצעי. לא מתקדמים בהנחתות ובכפייה.
זה קשה, אני יודע, אבל לא הבטחתי לכם שיהיה קל.
מצד שני בכפייה והנחתות זה יהיה יותר קשה ויצליח פחות.
9. זו הזדמנות לשדרג את המשפחה.
אם ההורים נרגעים >> ויוצרים דיבור בגובה העיניים עם הילדים >> ומצליחים להגיע להסכמה על המטרות של המשפחה >> ומצליחים ליצור תוכן חדש של המשפחה ולהניע מחדש את המשפחה כיחידה מתפקדת >> ולכן זוכים בחזרה בתואר מנהיגי המשפחה –
אז הילדים יירגעו, יחזור להם הצבע ללחיים והאור לעיניים,
והמשפחה יכולה להיות במצב יותר טוב מאשר לפני הקטסטרופה.
קוראים לזה "צמיחה פוסט טראומטית".
10. אם כל זה לא מתחיל להצליח תוך 3-4 שבועות – כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי.
אפשר להתחיל כבר עכשיו בקורס החילוץ הורה נבוכים 2.0
